על לעשות מרתון, טריאתלון ואיירונמן

כן, החודש האחרון היה אחד האינטנסיביים,

זה התחיל בתאונה, טוטל לוסט, מה שנקרא וואחד בומבה,

נהג שהגיע מולנו בכביש צובה-סטף בהרי ירושלים פספס/לא לקח את הפניה/איבד שליטה,
מה שזה לא יהיה, נכנס בצד השמאלי שמעוצמת המכה, האוטו עף על מעקה הבטיחות,
גלגל ימני אחורי באוויר,
הרבה מזל היה כאן, הרבה הרבה מזל,
ברכת הגומל כבר נאמרה….

את הבומבה העיקרית חטפה הדלת שאוריה ישב בה שבדרך נס, פשוט נס, חוץ ממכה בלחי,
ביד שמאל, ברגל שמאל, יצא מזה כשהוא עומד על שתי רגליו,
אחרי צרחה שהרעידה את כל האוטו,

כשהשריטה עמוקה אז היא עמוקה,
כי אין לי דרך להסביר איך אחת המחשבות הראשונות שעברו לי בראש היתה
"רק לא פגיעה שלא תאפשר לי להמשיך להתאמן…"

בכל אופן, כאבי הגוו שלי לא איחרו לבוא וכך גם טיפולי הפיסיוטרפיה,

טוב,
די תאונות,

ההמשך היה 180 מעלות הפוך,

בהתראה של יומיים, המשפוחה החליטה ללכת על מרוץ עמק חפר (איך אפשר שלא, זה שני מטר מהבית),
אליה הלך על ה-2 ק"מ (איזה הלך, רץ),
אוריה על 5 ק"מ נוספים ואיטהל (פעם ראשונה!) 5 ק"מ,

זה היה יום שישי מטריף, מזג אוויר מדהים וחוץ מזה שהמארגנים לא היו ממש ערוכים לכמות הנרשמים (מעל ל-500) הכל הלך פשוט נהדר,

ברבע לתשע ה-10 ק"מ זינקו, 5 דקות אחר-כך אוריה ואיטהל יצאו לדרך שלקחה לאוריה 32 דק' (שיפור של דקה וחצי מפעם קודמת) ו-36 דק' לאיטהל!
5 דקות לאחר מכן אליה ואני זינקנו על ה-2 ק"מ (לארה הפעם הסתפקה בזמן איכות עם סבתא) בזמן של 15 דק'!
הילד בן 5.5, אין לי ספק שיש לו את כל החיים לרדת מ-6 דקות (בצחוק….אולי לא…),

שבוע לאחר מכן הגעתי לסוף שבוע האימונים האינטנסיבי האחרון בריצה של 30 ק"מ,
זה התחיל עם מזג אוויר אלה-יסתור שמתוך אופטימיות יתר המחשבה היתה שהוא ישתפר,
הוא אכן השתפר, אלה רק אחרי שהגרבים היו ספוגות (מי שלא בעניין, יאמר כאן שהמדד לעוצמת הגשם תלויה במצב רטיבות הגרבים, כלומר, ככל שהגרבים יותר ספוגות, כך המבול היה חזק יותר),

אני לא יודע אם הייתי יותר שמח לסיים ריצה כזו, או לסיים את שבוע האימון האינטנסיבי האחרון,
מה זה חשוב,
סיימנו,

לסיום, חידוש במרתון טבריה,

אפשר יהיה לאסוף את השקיות כבר שבוע לפני המרוץ בתל אביב,

מה שיעזור להוריד את מפלס הלחץ המשפחתי

זהו,

הזדמנות נפלאה לאחל לכולם שנת 2012 כושרית מוצלחת (כושר וכשר זה מאותו שורש?),

דרור