יש לי אהבה חדשה….

או נוספת ליתר הדיוק, קוראים לה – פוג'י 1,

או בשמה המלא פוג'י Newest 1.0,

האמת שאני דיי נדהם,

כשהייתי צעיר, קטן, ילד היה יוצא לי מידי פעם להיתקל באיזו תוכנית ספורט שסקרה איזה מירוץ אופנים (במרבית המקרים היה זה הטור-דה-פראנס) ואחרי פחות מ-5 דקות בערך הייתי פשוט סוגר את הטלויזיה,

זה היה נראה לי הכי משעמם בעולם,

עברו להם 20-25 שנה ויש סיכוי שבמידה וניפגש אז או שאני אבדוק אופני כביש באיזה חנות, או מהופנט על איזה רוכב שעבר כרגע בצידי הכביש, או גולש באיזו חנות וירטואלית של אופנים או קורא מספר שרשורים באיזה פורום לגלגלי הזהב,

כן, אני חושב שזו הגדולה של החיים, פעם אנחנו כאן ובפעם הבאה אנחנו שם,

ראיתי ראיון עם מאט מוולאנג' (כנראה שאף פעם לא אצליח לכתוב את שם משפחתו נכון) היוצר של מערכת הוורדפרס, המערכת שהבלוג הזה מבוסס ו"יושב" עליה ובכלל היא אחת מהמערכות הגדולות והנפוצות ביותר בעולם ליצירת בלוגים ואתרים,

מאט הוא בחור צעיר, חביב ומאוד מוכשר שאמר בראיון שלצערו פירשו את דארווין באופן קצת מוטעה, דארווין לא טען שהחזק מנצח אלא שהיצור שהכי מסוגל להשתנות, לעשות את ההתאמות הנכונות הוא זה אשר ינצח,

כלומר,

זה לאו דווקא כמה אנחנו מסוגלים להיכנס בכוח למשהו אלא זו היכולת להיכנס למשהו (לתחום, לעסק, ללימודים, לפרויקטים) ולבצע את האדפטציה הדרושה תוך כדי תנועה,

אני כל הזמן מקבל אישושים לתיאוריה הזו,

בכל אופן,

האהבה החדשה (הנוספת….כן גם אשתי ובני משפחתי נכנסים להתעדכן כאן…) הגיעה באמצעות האתר של רוזן מינץ סניף נתניה,

אחרי הרבה זמן שאני בודק, שואל, מתייעץ וחוקר לגבי התחום, הגיע הנקודה שמחליטים,

או שמתקדמים עם התחום של הטריאתלון מעבר לטריאתלון המקרב בת"א, או שהטריאתלון הזה יהיה מעיין אנקדוטה מעניינית שלאחריה נמשיך רק בריצות,

בשביל אנקדוטה אין טעם להשקיע באופניים לתחרות אחת ולכן חשבתי על השאלה או פתרון בצורה של אופנים מאוד לא משמעותיות,

ההחלטה נפלה,

ברגע שראיתי את האופנים האלו, ידעתי שזהו זה, זה היה לי ברור שאני הולך לרכב עליהם,

מבחינת רכישת אופניים, שתי אופציות רלוונטיות עומדות על הפרק, או משומשות או חדשות, סביב תג מחיר של 2000-2500 ש"ח ("אופני כניסה" לתחום), המשומשות מדברות על אופניים יותר איכותיות, אבל כמובן משומשות, החדשות מדברות על אופניים ברמה נמוכה יותר אבל כמובן חדשות,

צריך לקחת בחשבון שצורת התשלום בחדשות נוח יותר (פריסה וכו') לעומת משומשות שהתשלום בדר"כ מתבצע במכה אחת,

ידעתי שהמהלך הנכון הוא אופנים איכותיות יותר, אולם הבעיה העיקרית היא שאתה לא יודע ממי אתה קונה,

בדקתי לאורך תקופה את שוק המשומשות והיה קשה מאוד להחליט,

נקודת הפריצה היתה לפני שבוע בערך,

נכנסתי לאתר של רוזן מינץ וראיתי שיש להם מחלקה למשומשות,

ברגע שראיתי את הפוג'י נדלקתי, בדקתי את המידה, ראיתי 56, בדיוק המידה שלי! הסתכלתי על המחיר – 1849 ש"ח, וואלה אמרתי לעצמי, זה יכול להיות אחלה של עסקה מאחר ואני לא קונה מבן אדם פרטי, זה ממש לקנות אותם מהחנות, למרות שאין אחריות במידה ואחרי שבוע הם יתפרקו יש למי לפנות,

דברתי עם ירון, מנהל החנות שנתן לי את כל הפרטים וכמובן הזמין אותי לבוא לנסות אותם, "מלבד זה אנחנו מאוד נחמדים" הוא סגר את השיחה,

ביום שישי התייצבתי בחנות באזור התעשייה הישן של נתניה,

פעם ראשונה שאני עולה על אופני כביש והשאר הסטוריה,

בשבת התייצבתי לאימון הרכיבה,

שעתיים רכיבה,

שעתיים של שכרון חושים,

אני חושב שמה שתפס אותי הוא המהירות, פשוט מרגישים שרוכבים, מרגישים מהירות, מרגישים את הרוח, את הנופים המתחלפים,

תחושה שאף פעם לא היתה מאחר ותמיד היו את אופני השטח, לצערי אומר האיטיות משהו,

יש הרבה עניינים טכנים שקשורים לאופנים, למבנה האופנים, לרכיבים,

אני מאמין שאשלים את החסר (בידע) בתקופה הקרובה,

אני עוד אתייעץ עם רוכבים מקצועיים לגבי האופנים (מאחר וכל המחמאות עליהם היגיעו עד אתה מאנשי רוזן מינץ), אני יודע היום שהן מאפשרות לי את מה שאני מתכנן (למרות שילדת האלומיניום אבל מזלג הקרבון, הילוכי השימאנו 105…) אולם אני עוד לא יודע עד כמה הם יאפשרו,

מלבד אופנים, יש חיים נוספים….

השבוע הזה עומד על שני אימוני שחייה של 50 בריכות כל פעם, אימון ריצה של שעה, אימון נוסף של שעה וחצי של ריצה ו-2 אימוני רכיבה, האחד רכיבה של שעה (שעשיתי היום, עד צומת דרור וחזרה) והשני בשבת בבוקר של שעתיים וחצי,

זהו, חוזר להסתכל על הפוג'י שלי…