חזרה לשגרה? לא! התחלה חדשה

יש דבר כזה לחזור לשגרה אחרי תחרות ועוד תחרות או יותר נכון אחרי להשיג יעד ועוד יעד?

בשבועיים האחרונים שמתי לב כמה כל הפעילות הגופנית הזו מצד אחד דורשת ומהצד השני הכרחית לי,

לקחתי באיזי, וואחד איזי את הזמן הזה שאחרי הטריאתלון, כן עושה אימון, לא עושה אימון, לקחתי את זה באופן הרבה פחות גורלי ומשמעותי,

דיי טבעי סה"כ,

יש איזו ירידת מתח,

המון עייפות שהצטברה,

לוקחים קצת יותר זמן בבוקר, לא ממהרים, מקסימום יוצאים לחצי שעה ריצה בערב,

אלא שדווקא בגלל זה בפעמים שכן יצאתי לאימון הרגשתי כמה זה בסופו של דבר כן עושה לי טוב, ממש תחושה שאני מרגיש את הפעילות הכימית שממש משתחררת לה בעקבות הפעילות הזו,

אז למה מרתון? טריאתלון? אי אפשר בסה"כ לצאת לריצה פה ושם, לשחות, לנסוע על אופנים?

אז הגעתי למסקנה שכנראה שבלי אתגר, קשה להיכנס לרוטינה כזו ברצינות,

יותר מזה, כנראה אנחנו כבני אדם בלי משהו ש"יושב" עלינו יש סיכויים יחסית גבוהים שלא נעשה זאת,

כנראה אני לא מחדש פה מי יודע מה חידושים אבל,

כשחווים בתכל'ס את ההתמודדות עם השינוי, או יותר נכון את השינוי עצמו אני מאמין שלכל אחד זה יהיה מאוד מאוד חדש ומרענן, מומלץ בחום,

אז מה הלאה?

אמרתי שאני רוצה לראות איך זה טריאתלון והאמת שאהבתי, אהבתי את הגיוון והשינויים (ההחלפות….), אהבתי את המעברים מפעילות אחת לשנייה ודיי נדבקתי לעניין,

התחושה שלי ואמרתי את זה גם אחרי הטריאתלון שזו פעילות שונה,

יש משהו מאוד עממי בריצות,

עממיות שלא היתה בטריאתלון,

יכול להיות שרוב המשתתפים פשוט לוקחים את הפעילות הרבה יותר ברצינות?

לא יודע,

אולי בגלל שהפעילות הזו יותר מחייבת?

שוב, לא יודע,

בכל אופן,

התחושה שקבלתי היא שטריאתלוניסטים הם קבוצה יותר סגורה מאשר הרצים,

האמת היא שכמו בכל דבר שעשיתי בחיים אין לי נטייה לשייך את עצמי לקבוצה כזו או אחרת, לא להתקבע, אזור הנוחות יכול להיות נוח אבל גם מסוכן,

באיזשהו מקום תמיד המצפן הפנימי הניע אותי הלאה למפגשים חדשים והתנסויות שונות,

אז מה הלאה?

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן, נכון, גיא?

כן, גיא כבר קלט, נראה לי שזה היה אחרי מרתון טבריה שהתחלתי לדבר על טריאתלון, הוא ידע שזה הולך לכיוון הזה, אז אני חושב שההחלטה התקבלה לה כבר לפני כמה חודשים אבל היתה לה תקופת התבשלות,

היעד הבא הולך להיות איירונמן, תחרות איש ברזל בינואר 2012 באילת, מה שנקרא ישראמן,

כן, זה עוד הרבה זמן, שנה וחצי,

הטריאתלטים אומרים שזה כלום זמן (צריך קודם לעשות 4,5 שנים טריאתלונים….),

אני הולך בסופו סופו סופו של דבר בעקבות התחושה הפנימית,

נכון, אני לא איש של תוצאות,

והאמת היא שזמן זה חשוב ותוצאה חשובה, אבל כמו כל תחרות שאתה עושה דבר ראשון בשביל עצמך גם התוצאה היא בסופו של דבר בשבילך,

אני לא נמצא במקום שמה שחשוב לי זה לעשות טריאתלון ב-2:20 (למרות שזה יכול להיות מאוד נחמד…),

יש שיעדיפו לטפס על האלפים ועם הזמן לטפס עליהם טוב יותר ומהר יותר,

אני,

אני מעדיף לעשות טיפוס אחד על האוורסט…..

(ואם אפשר אז לחזור ולטפס עליו שוב….יותר מהר ויותר טוב….),

בתחושה של התחלה של דרך חדשה שיהיה המשך יום ושבוע מוצלח,

דרור